כשכל הארץ הייתה ספר טלפונים אחד
אז היה בירושלים יהודי שבחר לעצמו את השם גולית הפלישתי, וכל ילדי הארץ היו מאיימים עליו שדוד בדרך.
אני זוכר את עצמי מדפדף בספר הטלפונים של חיפה ומוצא שם את משיח בן-דוד, אינסטלטור. רציתי להתקשר אליו ולשאול מתי הוא מתכוון לבוא.
היה שיר שתרגם אנטון פפרני בנושא קרוב:
אוֹלֵהְּ קוֹצָרֶב
מאוקראינית: אנטון פפרני
ידידות
מחווה לבוגדנה מטיאש
איזו מתנה נפלאה
העניק לי ידידי המיזנתרופ:
את תוכנתו
של ספר הטלפונים העירוני!
נרטבתי בגשם, כשרצתי הביתה
כדי לראות מהי ואיך היא עובדת.
הקשתי בחלון החיפוש את מספרו
של ידיד לכיתה בשם בָּזָבְלוּק.
ובכן:
97-40-52
אך במקום בזבלוק מנוע
החיפוש פלט לי שם מצטלצל חיגיר.
הרי לכם הפתעה!
הרי עוד בכיתה י”א
הייתה בינינו רעות נפלאה
וחלוקת-תפקידים מוצלחת:
ידידנו המשותף חיז’ניאק
שמע דת’-מטאל,
אני שמעתי בלֶק-מטאל,
ואילו טרֶש-מטאל שמע בזבלוק.
מה פתאום עכשיו – איזה חיגיר?
אפילו נחלתי אכזבה ראשונה:
איזו הפתעה, איזה מין מתנה מידידי המיזנתרופ!
בעצם, מה עוד אפשר לצפות מאדם כמוהו,
אספן סרטים ישנים
עם קלסתר-פנים סדיסטי
שמדי בוקר מנגב
את המסך
במטלית רטובה?
Дружба
מאת:האביר שלא היה Il cavaliere inesistente נשלח: 4 במרץ, 2009, 19:58 נושאים: כללי.
תגובות: אין
השארת תגובה