מי אני?
כשפתחתי את הבלוג הראשון שלי, כתבתי בבדיחות הדעת כך: “גבירותיי ורבותיי, אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה, החלטתי לחיות לרוחב. יש מיליון נושאים שמעסיקים אותי. היום יום שלי כל-כך עשיר שאין לי זמן לעסוק בכל הרעיונות שצצים לי בראש. כשהם במגרה הם נחנקים או נאבדים ולכן הם יהיו כאן, בבחינת שלח לחמך על פני המים. יותר מכך אני מאמין שזו הדרך שלי להביא גאולה לעולם. אינני חושב שאני אדם כל כך טוב, אבל אם אמות ובקרב מעשיי הטובים תיזקף העובדה שנתתי השראה לשיר, לסיפור, לציור, למחקר אקדמי, לילד שיתחיל לקרוא ק.צטניק ויפסיק לבלוע אל.אס.די (שני הדברים גורמים לטריפ רע) אני אשמח. החוזה שאני עושה איתכם היום שבלוג זה יעסוק בהכל (חוץ מכדורסל וכדורגל וכל משחקי הכדור למיניהם) וכשתסיימו לקרוא כל אחת מהכתבות, תצאו אנשים טובים יותר, מאושרים יותר שמצחצחים שיניים פעמיים ביום ומחליפים תחתונים לפחות אחת לשבוע.”
היום (12.11.06) בעודי חולף בין קבצים וקישורים, נתקלתי בשיר הבא של אביב גפן:
רופא תרשום לי כמה כדורים כי החיים הורגים אותי
המציאות זה סם קשה מדי
עדיף ללכת על קלים תרשום לי כדורים
קצין, עדיף להיות פחדן שחי מלהיות גיבור שמת
אתה נלחם עם טנקים ורובים
אני נלחם עם דף ועט
(מדלגים על השורות שאיתן אינני מזדהה,
כי מעולם לא הייתי משתמט)
שוטר תפסתי את הגנבים כולם יושבים בממשלה
בראש עומד לו איזה מטורף
אם לא נמות במלחמה, נמות מהבושה, ממנטו מורי
איזה עולם משוגע.
ממנטו מורי, יש אומרים, היא האמירה שהעבדים היו לוחשים לאוזנו של הקיסר או המצביא, במהלך מצעד הניצחון ברומא. מעניין אם יש בכך גם אירוניה עצמית. פעם נתקלתי במהלך עבודתי בשיר של שהיה כתוב בכתב יד נשי, של בת 16. השיר נראה לי מעט תמים וילדותי, אבל חשבתי שעם מעט הדרכה, הכותבת תוכל להתפתח ולכתוב שירים טובים באמת. כשהצעתי לה להצטרף למסלול של כיתת הכתיבה שבה אני השתתפתי, היא אמרה “אבל זה שיר של אביב גפן
ואז הבנתי מה סוד קסמו האפלולי, והתמים במיוחד על בני נוער. יש כאן כתיבה ברמתם, עם הרבה תמימות ועצב שודאי ירש מאביו. בצד צבירת ידע היסטורי וספרותי רב, למדתי גם את התרבות הפופולרית. אם תרצו לדעת מי אני, אני חושב שאישיותי מתבססת על הנקודות הבאות: בעל חוש הומור, ידע ודעות מוצקות, מוצא חיבורים מעניינים בין גבוה לנמוך, אבל אף פעם אף פעם לא מפסיק להתעניין בחיים.
אם גם אתם חושבים שהחיים הם מסע לא מתוכנן שבו אנו סוחבים את עצמנו איתנו,
בואו איתי למסע זה.
יואב איתמר (האביר שלא היה)
תגובות
-
תגובה מאת lior
30 במרץ, 2007, 11:08אהה אני עכשיו אני קולט ששינת את העיצוב נכון?
למה? -
תגובה מאת האביר שלא היה Il cavaliere inesistente
30 במרץ, 2007, 16:55היו כל מיני בעיות בתבניות השונות. אם תשתמש בהן תגלה.
-
תגובה מאת שלומי חסקי
25 במאי, 2007, 12:23מר איתמר היקר,
מה שלומך? מקווה שאתה בטוב.
שמחתי לעיין בבלוג שלך, בהחלט חביב.
שלומי חסקי -
תגובה מאת עמרי אשר
25 ביוני, 2007, 11:46שלום יואב,
אני כותב תיזה באוניברסיטת תל אביב: ‘התערבות של נורמות תרגום בתרגום של הומור בריטי לעברית’. קורפוס המחקר שלי כולל את התרגום (היפה) שלך ל’הצעה צנועה’. בעבודה אני צריך לכתוב משפט קצר על כל אחד מהמתרגמים - ואין לי שנת הלידה שלך. תוכל בבקשה לשלוח לי?
תודה
עמרי -
תגובה מאת אנג’לה
1 במאי, 2008, 22:55אתר ממש חמוד… כתוב לי…ענת אנג’ל
*דווקא מאמינה באבירים -
תגובה מאת רונן מאיר
19 באפריל, 2009, 23:23איזה יופי של בלוג!
אתה ממש טיפוס יצירתי. כנס לבלוג שלי http://www.hitgalut.co.il/blogתחשוב טוב - תהיה טוב
-
תגובה מאת מיכל פירני
25 באוקטובר, 2009, 8:11מצא חן בעיניי ההסבר על מדוע לכתוב בלוג,בייחוד- משמעות שם האתר,וגם הפיסקה האחרונה .
השארת תגובה