סודות מרקש
סודות מרקש מאת לימור שריר / הוצאת כרמל 181 עמ’ “סודות מרקש” ללימור שריר / הוצאת כרמל 181 עמ’ בקורת מאת פרופ’ נורית גוברין
עצה שגורה בכיתות כתיבה היא לכתוב על החצר האחורית שלך. לימור שריר בספרה השישי בתוך שש שנים, מוכיחה שאפשר גם להפך. אם עד היום אנחנו מעלים על נס סופר זה או אחר שהצליח לכתוב מגרונה של אישה, הרי שלימור שריר בספרה החדש נוטלת על עצמה אתגר כפול. לא רק לכתוב מגרונו של נער בזמן התבגרותו, אלא גם נער שחי במקום אחר וזמן אחר, ששייך לתרבות אחרת, אשר כפי שהיא מצטיירת מספרה, היא שונה ומיוחדת. מבט יותר מעמיק בתרבות המרוקאית כפי שהיא מצטיירת בספר מגלה שיש בה קווים מקבילים לשלנו. התיאור של החברה המרוקאית והערבית, מגלה גם את צדדיה החברתיים והמיניים ואפשר לומר שאותה חברה מרוקאית גם מהדהדת צדדים בחברה שלנו, שאיתם אנחנו מפחדים להתמודד. ההגעה להישג זה, שיש בו בחינת גבולות גדולה הרבה יותר מאשר למשל בספרה “אלוהים ואלווירה”, בו ספרה את סיפורו של סטודנט לרפואה, נכה, בסיציליה שבאיטליה, תוך הסתמכות על ידע אישי מהיכרותה האישית את עולם הרפואה וכן מהיכרותה עם איטליה, תרבותה ושפתהּ מניסיון חייה כאשר התגוררה ברומא שנים מספר. כמו בשאר ספריה, גם ב”סודות מרקש” מתבססת כתיבתה של לימור על מחקר רב ועל מחשבה עמוקה ועל אף שהיא עלולה לעורר תרעומת בחוגים מסוימים, יש לראות אותה גם בהקשר של הגילויים שלנו לגבי עצמנו כחברה, כמו שאומר המשפט החכם “אנשים לא נעשו רעים יותר אלא שהדיווחים על מעשיהם נעשו מדויקים יותר”.
אבל בל נקדים את המאוחר. רומן זה שהוא מסע חניכה מספר את סיפורו של נעים, בנו של עיתונאי שוחר דמוקרטיה הנרצח יום אחד בדרכו למקום עבודתו. רצח זה, אשר קודמות לו אזהרות בגלל המאבק הבלתי מתפשר של האב נגד המלך, הדהדו לי את המצב בארצנו כיום בו ניתן לומר שהדמוקרטיה שלנו נמצאת בסכנת שבר ושליטינו מתבצרים חזק יותר ויותר בכיסאם. קצין המשטרה החוקר את הרצח מאוהב באימו של נעים, מורה במוסד לעברייניות צעירות ונערות רחוב. נעים, עד מהרה, מבין שאין לו מקום בעירו ובארצו, ובניגוד לחבריו המשתוקקים לברוח מן הארץ אולם לעולם לא יצליחו בכך, הוא יוצא למסע במטרה להגיע לאנדלוסיה שבספרד.
היציאה ממרוקו, מגלה לנעים דברים שלא ידע ושלא יכול היה לתאר על החיים שם. עם עיצוב דמותו של נעים וגילוי זהותו, מתעצבת לה גם דמות של מרוקו ספרותית. כפי שציינתי קודם יש לספר פוטנציאל לעצבן ולהרתיח את אבירי ומגיני המזרחיות והערביות, אבל יש לזכור שהספר מתאר דברים מנקודת ראותו, והוא איננו מחויב לאמת אחת מסוימת. סופו של המסע יעמיד בסימן שאלה את כל מה שחשבתם על הדרך ואולי אפילו, לא מן הנמנע שמסע זה לא התרחש במציאות כלל.
מרוקו כפי שמצטיירת בתיאוריה המיוחדים של לימור שריר היא מרוקו שלא הכרתם גם בסיורי המורשת. ספר זה הוא מעט המחזיק את המרובה ומכיל גם תיאורים של מיתוסים וסיפורים מראשית ימי מרוקו. בפרק הלפני אחרון מופיע תיאור מרהיב של הסהרה המזכיר את סיפורה :”דיונות הזהב והכסף- ציור במילים” שמופיע בקובץ סיפורים קצרים פרי עטה הקרוי אף הוא “דיונות הזהב והכסף” ושראה אור בהוצאת כרמל ב-2008. התיאורים בספר זה עולים מדרגה והסופרת מעיזה הרבה יותר מאשר פעם. הנופים, הדמויות, והפיתרון המפתיע, שדומה שמעולם לא היה סוד יוצר דמות חד פעמית, משוכללת, עמוקה ועגולה המרתקת את הקורא וגורמת לעונג שבקריאה.
ספריה האחרים של לימור: הבית על האגם הוצאת ידיעות אחרונות, 2004
אלוהים ואלווירה הוצאת כרמל 2005,
פירות בר אדומים הוצאת כרמל 2007,
דיונות הזהב והכסף הוצאת כרמל, 2008
ביבר הדמיונות הוצאת כרמל, 2009
ספר עצוב כתבה הפעם לימור שריר. ספר לא קל, אבל בלתי שגרתי ומעניין. הסופרת בטאה את עצמך בטכניקה של “הרחקת עדות” באמצעות דמויות רחוקות וזרות כביכול. כך עשתה גם בחלק מספריה הקודמים, וכעת דרכה זו מתבלטת עוד יותר. זוהי חשיפה עצמית עקיפה מבעד למסכה ולמערכת של הסוואות רבות ומתוחכמות. סיפור המעשה עצמו מרתק, אבל מאחוריו הדרמה הגדולה של היוצר המבקש לבטא את עצמו בחופשיות ונתקל בחברה עוינת המחרימה אותו, כשאינו מסכים לשתף עמה פעולה בדרכה הנלוזה. גיבור הסיפור, נעים, בן דמותו של המספר/ת עצמו, בנו של העיתונאי האמיץ מחמוד ליישי, שנרצח בשל דעותיו כנגד השלטון, ממשיך את מאבקו של אביו בדרכו שלו. זהו מאבק על חופש הביטוי, על הזכות ליצור בחופש, כנגד סתימת פיות, כנגד תשלום “מס” בלתי נסבל לנותני הטון. יש בספר גם ביטוי לחשיבותה של ידידות ולגנותה של בגידה והפרת אמון.
הספר מבטא את המאבק הבלתי מתפשר שבין הרצון או ההכרח לעזוב את ארץ ההולדת שבגדה, לעבור לארץ אחרת, שבה , כך מקווה הגיבור, אפשר יהיה ליצור ללא מורא. בה בשעה מבטאת דרכו של הגיבור, שהצליח לממש, כביכול, את חלומו זה, את הקושי, שבכל מימוש חלום. שום חלום אינו מתגשם כפי שנחלם.
סיומו של הספר הוא החושפני ביותר, במיוחד בשביל הקורא שטרם הבין את הנושא הסמוי האמיתי של הספר. יש בו גם “עקיצה” לאקדמיה ול”מימסד הספרותי” על כך, שמי שאינו מסכים לשתף עמהם פעולה, מורחק. זהו המחיר שעל היוצר לשלם בעד עצמאותו.
פרק 44 של “סודות מרקש” הוא הפרק החותם את ספרה ‘דיונות הזהב והכסף’, שבישר את המשכו, שהתקיים כעת. הפרק החותם את ‘סודות מרקש’ הוא פרק עצוב מאד. פרק של אכזבה, של פרידה מהאם וממרוקו, וביקורת עצמית על שעזב ולא הצליח לשנות דבר: “רציתי לברוא עולם חדש והבנתי שלא הצלחתי לברוא אלא בקושי את עצמי.” דמותו של המספר העלום, מתמזגת עם דמותו של נעים, הגיבור שבקידמת העלילה.
עם זאת, אני רואה בסיום עגום זה גם כוח: כוחו של היוצר המודע לעצמו, למגבלותיו, לאילוצי החברה, אבל גם לכוחות היצירה שבו.
התפעלתי במיוחד מיכולתה של לימור שריר “לכבוש” את ההווייה של מרוקו: בגיאוגראפיה, בהיסטוריה, במיתוס, בהווי ובחיי היום-יום. להיות בת-בית במקום רחוק, ולתאר מתוכו את עצמה - זהו כשרון גדול.
מאת:האביר שלא היה Il cavaliere inesistente נשלח: 30 במרץ, 2010, 14:25 נושאים: כללי.
תגובות: אין
